|
התבוננות והרהורים בתערוכת פסלים וציורים של רות האוזר שורות אחדות של רשמי המתבונן,שלא שלח ידו למכחול ציירים ומפסלת פסלים שעולם האמנות הפלסטית היה ונשאר בשבילו ישות ססגונית,מפתה,מסתורית.שהוא כנראה המשכו הבלתי נמנע של עולם האדם הקדמון אשר הקיף את עצמו ואת מקומו בציורים ובפסלים,כדי לגונן על חייו ועל שפיותו.התהפוכה שהתחוללה ברצף הזה של האמנות,היתה,שהאדם הקדמון האמין בכוחם ובאדנותם של יצירי רוחו וידיו וסגד להם ואילו האדם המודרני חדל להתיחס אליהם יחס פטישיסטי ואימץ לעצמו את המשפט המקראי:"הלא לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". – זהו מעמדו של האמן היוצר בחומר.מאבק איתן של רוח האדם,נפשו,יצריו,רגשותיו,הגותו וחזונו עם כוחות טבע – זה שמקיף אותו וזה שמתחולל בנפשו פנימה. והתוצאה:עיצובו של העולם החומרי בדיוקן אנושי,רוחני ואצילי. אלה הם הציורים והפסלים מעשה ידיה של רות האוזר,אמנית עתירת-יצירה,המבקשת להשאיר – להנציח את ההתמודדות,לשתף בה את הצופה מבלי למחות את עקבותיה.כאן אתה מוקף פסלי ברונזה כבירים שאילמותם אומרת יותר מכל דיבור.הם מתנשאים כביכול מעמקי-האדם,הן ההיולי,הקמאי,הגולמי ותוך כדי צמיחה,עוטים על גושי החומר האלים את הצורה והדמות שמעניקה להם הפסלת,שידיה נפצעו וניכוו במגע הקשוח,המפרך עם החומר.והיא,במאבקה האמנותי הבלתי נלאה,מוסיפה ללוש ולעצב את פסליה,להעניק להם חיים ומשמעות – ולנו הצופים – את החוויה הנדירה שקוראים לה יופי.
מאי 1991 נתן יונתן
|
|