|
רות האוזר רח' החייל 28 א' רעננה
משכן לאמנות בית האופרה
תערוכה "מעברים"
קראתי לתערוכה הנוכחית בשם: "מעברים" .השם "מעברים" מיצג עבורי – מעברים דקים וחדים כאחד בין תקופות שונות בחיי ובחיי האדם כלל. מעברים ברבדים עמוקים ושטחיים בצבע שעל בדי הציור – הבדים שאני עובדת ומציירת עליהם – בטבע עצמו – ובטבע נפש האדם. כפסלת – "מעברים" הם מעברים בין הצורות השונות בפסל ובאובייקט ובמשטחי הטכסטורה ,החומר הגס וכנגדו החומר החלק ,האטום והפתוח – מעבר בין הסגור – השטח הצפוף והדחוס – אל החלל – האוניברסליות – "היקום". "המעברים" הם גם מעברים של תקופות – פרידות כואבות מאנשים שמסמלים עבורי קשר עמוק ומייצג,פרידה מגיל הנעורים,מחפצים שאינם עוד,פרידה מהשקפות עולם שהשתנו,פרידה מהחומר,מהגשמי שנסחף ואינו,ואף פרידה מהרוח – פרידה מאמונה,מדת – מקשר אהבה. חיינו רצופים מעברים בין הקל לכבד ,סדרי עדיפויות,עליות ומורדות,עוני ועושר,סבל גדול בעוצמתו שלפעמים מוביל ללידה חדשה ולאושר. רות האוזר
מניפסטו – אני מאמין בעבודתי
הציור והפיסול הם שני סוגי הבעה שונים,ובעבודתי הם משלימים זה את זה.על מנת להגיע לדקויות בציור אני זקוקה גם למגע החומר שבפיסול.הפיסול מייצג לגבי את החראוי,הקמאי שביקום,נותן דרור סערה הרוחשת בקרבי,אולי לצדדים האפלים והבלתי מודעים. אני זקוקה לעבודה הפיזית למגע עם כלי העבודה הפטיש והאזמל.ולאחר מאמץ זה אני פנויה נפשית לעבור למכחולים הרכים ולהציף את הבדים בצבעים עזים שקופים רוחשים עזות. הפסלים שלי מהוספסים בעלי טכסטורה גסה קטועי אברים לעיתים ואינם שואפים להגיע ליופי הקלאסי – החלק והמושלם שבחיים – שבמציאות ,המגע עם החומר הקשוח נותן אפשרות לגעת במדיה השניה המייצגת צד אחר שבי – הציור שבו אני נותנת ביטוי לרבדים השונים של המציאות,לגוונים החמורים ,לדקויות וניואנסים המרכיבים.-האור והצל המשתקפים ב"צבעי החיים". הציור והפיסול כאחד מאפשרים לי לתת ביטוי לקונפליקט התמידי שבין החלום והמציאות,החלום המשתקף במציאות – והמציאות המשתקפת בחלום. כל עבודה ציור או פיסול – היא מעין לידה שיש בה כאב ואושר כאחד – יסורי היצירה וכאב הפרידה ממנה כשהיא יוצאת לאור ומוצגת לראוזה לעין הצופה .אך מאידך האושר האדיר עם הידיעה שכל ציור ופסל נוספים הם "פרי ביטני" – מעין "ילדים" הם לי הממשיכים אותי המשאירים "עקבות" אחרי ,העתידים לתפוס מקום גם לאחר צאתי מהעולם הזה ולהנציח את חיי. בתערוכה זאת התמקדתי בציורים בלבד על מנת למקד את עין הצופה בעולם "הצבעוני" שלי,שלא יהיה "מאבק" בין "הרוח והחומר" – בין הפסל הברוטאלי משהו מלא הכוח והציור המנסה לגעת בבלתי אפשרי – בתת מודע הספק "שמימי". התערוכה חושפת געגועים ,התמודדות תמידית מאידך שמחת היצירה.
|
|