|
רות האוזר – ה"אני מאמין" – בעבודתי – מחשובות והרהורים.
להרגשתי – משקפות עבודותי הציור והפיסול כאחד – עולם פנימי גדוש בסערה.מלחמה פנימית מתמדת ונסיון בלתי פוסק לתת תשובות לשאלות קיומיות ומהותיות של חיים,הנולדות מנסיוני האישי-ראשוני-המודע והבלתי מודע וזורמות וקורמות עור וגידים בשיש ובברונזה ובצבע ונולדות לעולם כגוף וישות בפני עצמם,ובאלימותם נותנים ביטוי לבעיה והתלבטות כלל אנושית של האדם. העבודות צומחות מהשרשים העמוקים והנפתלים של נבכי הנשמה – כמתוך האדמה עצמה בעלות טקסטורה גסה,אך כל טביעת יד מכוונת למסה אחת של משהו קמאי אולי קדמון משהו.ניתן להרגיש כאילו המילה האחרונה לא נאמרה לחלוטין-בפסקנות.ישנו משהו בלתי גמור – מעובד – במכוון.אני רוצה לתת ביטוי לכך ששום דבר בעולם אינו פסקני קבוע ומדויק במפה האנושית הכלל עולמית.הכל זורם ומשתנה – ארעי.ניתן להתקדמות וזינוק קדימה אך גם למפולת סבל נסיגה ויאוש. נראה שהפסלים והציורים מתמקדים בשני נושאים או חוזרים על שני מוטיבים עיקריים והם:1.החושניות והארוטיות – שלי פרטית – השואבים השראה ומקור מהאדם ככלל. 2.מוטיב הסבל והזעקה החוזרים ונשנים גם בציור ואולי במיוחד בפיסול ומיוצגים ע"י אברים שלוחים לחלל – יד או רגל,או לסרוגין אברים קטועים מעוותים ושבורים – הצורה נשברת נקטעת,או שלוחה ללא רסן כטיל שלוח לרקיע – נותנים פתח והזדמנות לצופה מהצד להמשיך את הדינמיקה הפנימית של הפסל.הפסל אינו פסל דומם עוד,הוא זורם בנטיה כלפי מעלה לעבר אלוהות או ישות בלתי נראית שמימית... נראה לי שבסביבה הטבעית של עבודותי ניתן לשאוב מבט והצצה לעולמי הפנימי החובק בחובו פעולת גומלין בין עולם הצבע-הציור,ועולם החומר – הנפחיות – הפיסול. יתכן שהמסתכל יעדיף דרך זאת של ביטוי שלי או את האחרת האם פסלת היא או ציירת – אך עבורי הציור והפיסול הנן שתי צורות הבעה שונות בתכלית אך בדרך נסתרת ומגמתית הכרחיות עבורי ומשקפות שני צרכים בסיסיים באישיותי.המאבק עם החומר הנוקשה והתובעני – הנפחיות בפסל עצמו ומקומו בנפח החלל – מאידך – ומשחק על הרבדים והשכבות הנותנים ביטוי לשפה אילמת – לצורך לרשום את פני הדברים לתאר את גוונם לחדור לאין סוף פיתולים וקומפוזיציות שהפסל והחומר אינו מאפשר.לתת ביטוי לשקיפות של החיים לניואנסים הדקים של כל דבר לזוויות הסתכלות שונות ומיוחדות להבעות מבועתות ועדינות. אני האדם זקוק למזון מוצק – החומר – הפיסול,ושתיית המים השקופים האויריים וכאילו מפשטים בלתי נראים ונתפסים – הציור – הצבע. נראה שיש בעבודותי גם בציור ואולי במיוחד בפיסול דו כיווניות – העולם הנסתר – החבוי בתוך הפסל והעולם הגלוי הנותן ביטוי בצד הגלוי והפרונטלי – הקדמי של הפסל. הזעקה,הסבל הבלתי ניתן לספיגה השולח יד שלוחה או אבר גוף קטוע מחד,ומאידך ההתקפלות וההתכנסות פנימה שלי – הסגירות הפנימית שלי – החריגות והמאבק הפנימי הבלתי פוסק המיסר והמכלה.
רות האוזר
|
|